לפני שבוע היה לי התקף חרדה- נוראי כל כך עד שנראה כמעט אפילפטי.
הסיבה? העתיד- ואם לדייק, הציפיות של העולם ממני ביחס לעתיד. המירוץ המתסכל והלא מתגמל לתעודת
הבגרות, התפקיד הנחשק בצבא, ציון הפסיכומטרי המושלם ועם קצת מזל גם כמה תארים. לאחר מכן, כמובן,
עבודה נחשבת ובעל תומך, כמה ילדים? שניים- שלושה ואז מתחילים התחנונים לנכדים.
השביל מתוכנן, הדרך נסללה ומהרגע שנולדתי, מתחילה הנסיעה.
אבל. ופה מגיע "אבל" גדול;
כרגע ישנם 6.7 מיליארד אנשים בעולם- כל אחד מהם בעל רקע, אמונות, ערכים ומטרות שונות, אז איך ייתכן
שאותה הנוסחה ל"חיים הטובים" מתאימה לכולם? היא לא. להמשך הכתבה
